על השראה, עיצוב והחיים עצמם

מסע בזמן

8.12.2017

קרה לכם שטיילתם והעולם פתאום נראה אחרת. כלומר, ראיתם אותו בעיניים אחרות...

אולי זו הסביבה, אולי הנוף או החברה, מרגישים שהחושים מתחדדים, שמים לב לפרטים, התמונה נראית צלולה יותר. כאילו הוסר מסך והצבעים נראים יפים יותר, חדים יותר. המראות נראים מיוחדים יותר...

אז כזה זה היה, מין יום שכזה.

 

 

 

נסענו כל המשפחה, לכבוד יום ההולדת 80 של חמותי אסתר, למיני טיול שורשים. נחתנו בפריז ונסענו מרחק של כשלוש שעות כדי להגיע אל הכפר Pougues-les-Eaux.

נסענו איתה לבקר במקום בו שהתה בצרפת, בגיל 12, כאשר היתה בדרך לארץ...

 

כשהתחלתי לכתוב את הפוסט, תכננתי בעיקר לספר על כל היופי שמצאנו בדרך. הכרתי את סיפור העלייה של אסתר, אך למקום עצמו היה חלק שולי בעלילה. לאחר חזרתנו, ולצורך כתיבת הפוסט, חיפשתי חומר על המקום הזה, Pougues-les-Eaux. עיירה קטנה צרפתית 

אחת מיני רבות, וגיליתי הסטוריה שלמה וסיפורים מעניינים. המידע הזה העניק עומק אחר למקום.

 

חמותי נפרדה ממשפחתה, ויחד עם עוד ילדים הגיעה עם שליחי הסוכנות לצרפת, תחנת ביניים בדרך לארץ.

הילדים שוכנו למשך כשנה בבית ילדים שם למדו והתחנכו. מעין הכשרה לקראת העלייה לארץ. לאחר כשנה עלו לארץ ופוזרו בקיבוצים.

מהתקופה ההיא נשארו לה זכרונות יפים על מקום חלומי, ורק תמונות בודדות ששרדו את התקופה. מאז שעלתה לארץ, בסוף שנות הארבעים לא חזרה לשם. 

 

 

הבניין בו שהו הילדים בזמנו הוקם כמלון - Splendid hotel. מבנה עתיק ומרשים שעבר הרבה תהפוכות יחד עם כל אירופה. המלון הפך לבי"ח צרפתי-אמריקאי במלחמת העולם הראשונה, ולאחריה שוקם והוחזר להיות מלון. מאוחר יותר במלחמת העולם השנייה השתלטו עליו הגרמנים והוא שימש להם כמפקדת קשר.  לאחר המלחמה, מעין צחוק הגורל, השתמשו בו הישראלים כתחנה לעולים בדרכם לארץ. מאוחר יותר, המקום חזר להיות מלון ספא בשל הנביעות התרמיות במקום, עד שהתפורר ונהרס סופית בשנת 1977. היום כנראה היה מוכרז בנין לשימור (על פי כותבים מקומיים), אבל אז המודעות הייתה נמוכה ופיסת היסטוריה נמחקה.

 

כשהגענו לכפר, ידענו שהבניין עצמו כבר לא קיים, אבל חיפשנו את הפארק שאסתר זכרה שהיה צמוד לו. חשבנו שנקפוץ, נראה ונמשיך בדרכנו אבל בפועל נכנסנו למקום קסום ונשבינו....

 

 

 

 The Saint-Léger Park כולל יער גדול, נחל שמוביל לאגם, כולו מכוסה ירוקת עד כי לרגע לא נראה שיש שם מים. מבנים עתיקים ואגם מקסים. שלכת של תחילת הסתיו נתנה לכל הסביבה נופך אחר.

נפש חיה לא הייתה שם בזמן הביקור שלנו. הרגשתי כמו עליסה בארץ הפלאות שנכנסה לעולם קסום. וכל זה רק בשבילנו.

בזמנו המקום היה פארק תרמי. היו במקום נביעות מים ולכן הוקם ספא לרוחצים, ומפעל לבקבוקים. עם השנים נסגרה הפעילות ולפי המידע המקום לא טופל והפארק הפך ליער פרא.

פארק הקסמים שגילינו, זכור לחמותי מילדותה כמקום מטופח בו הילדים הירבו לבלות. ההתרגשות כמובן הייתה גדולה.

בשנים האחרונות האזור טופח, מפעל הבקבוקים הוסב למתחם של מוזיאון אמנות מודרנית וכל הפארק סביבו.

בכל עיר אליה אני מגיעה אני בודקת אילו תערוכות מעניינות אני יכולה למצוא במוזיאונים, בייחוד אלו של אמנות מודרנית. היה משעשע לגלות שהמקום הזה, כפר שאף תייר לא שמע עליו, פיסת ההיסטוריה של חמותי, המתחם אותו חיפשנו וקיווינו למצוא בשלמותו הוא מתחם לאמנות מודרנית.

אמנם תערוכה לא ראיתי באותו יום אבל הטבע והפארק סיפקו לי הרבה יותר ממה שיכולתי לצפות מכל יצירת אמנות.

 

 קבוצת הילדים של אסתר, 1949

 

גולת הכותרת מבחינתי בכל היופי הזה היה מבנה זכוכית קסום. המבנה, שנחרב ושוחזר (אחרי מחאות ולחץ מהתושבים), נראה בדיוק כפי שהופיע באחת התמונות הבודדות שהיו לחמותי מהתקופה ההיא.

לא יכולתי שלא להתפעל מהקסם שנוצר. המבנה שכולו חלונות, הזכוכית עם הברזל הצבוע בצבע תכלת ותקרתו אותה צילמתי דרך החלונות, יצרו משחקי אור. האבן הישנה רק הדגישה את הזכוכית והפנים והחוץ היו לאחד. ניכרה שימת לב לפרטים ודיוק השחזור.

מכל כיוון אליו מסתכלים, דרך המבנה ניתן היה לראות את הצד השני של הפארק. המבנה השתלב בנוף ולא קטע אותו. איפשר למבט לעבור דרכו ולהמשיך הלאה.

כל כך יפה, כל כך מכבד את הטבע שסביב. מראה שבחירת החומרים בתכנון מבנה היא אחד הדברים הקריטיים. ועד כמה חשוב ומשמעותי במבנה החיבור בין פנים לחוץ.

 

 

 

"המלכה תבקש 
ערמונים מהאש 
והמלך ישלח מתנות 
המלכה תבקש 
ערמונים מהאש 
והאש תבער בארמונות"

 

ערמונים תמיד נראו בעיני מעין פרי/אגוז אקזוטי ומלכותי. יש לו טעם של מדינות אחרות וקרות. היום כבר ניתן להשיג בארץ אבל בעבר היה זה אחד מהתענוגות של אוכל רחוב בחו"ל.

היער הקסום התגלה (לפחות בחלקו) כיער ערמונים. האגוזים, מסתבר, מגיעים במעין קליפה קיפודית והמראה כאשר מחלצים את האגוז מתוכה יפיפה. הפרי הטרי, חלק ומבריק, נראה כמו עץ מהגוני עם הטקסטורה המצוירת והצבע האדמוני.  אי אפשר היה שלא להיות מוקסמים מכך שהטבע מספק לנו חומרים נפלאים להשראה.

 

 

"זה יקרה מול ירח מלא 
תתפלא, כמו באגדה 
בעתיד הקרוב אל הלב תגלה 
ארץ אבודה" 

(מאיר גולדברג)

 

קפיצה קצרה הפכה למספר שעות והיה קשה להתנתק מהמקום הקסום. לא פלא שלאסתר, יש רק זכרונות טובים משם. כשאתה מוקף ביופי כזה, בארץ פלאות, נראה שאתה יכול לחלום...

 

 

בדרכנו למקום הלינה חלפנו בכביש על פני יער נוסף, עצרנו לרגע על מנת שאוכל להתבונן ולצלם. היער, עם גריד מושלם של קווי אורך ורוחב הזכיר לי את התמונות שחוזרות אצלי בלוחות ההשראה והחזון.

השילוב של טבע חי עם גריד מתוכנן ומדויק - עיצוב במיטבו!

 

 

חווינו יום מלא ביופי, בטבע שיש בו חומרים נפלאים, וכשהאדם מצטרף אליו ומכבד אותו מתקבלות יצירות מעוררות השראה,  ומלא בזכרונות ותיקים וזכרונות חדשים שנוצרו שם...

 

אם הרגשתם פעם שאתם במקום קסום, שמשאיר אתכם מלאי השראה והתפעלות, שהדברים הפשוטים שהטבע מציע ממלאים אתכם, אשמח שתשתפו אותי. 

 

כדי להצטרף לאווירה הצרפתית, ליחצו על פליי ועיצמו עיניים ותנו לצלילים להוביל... או הקשיבו תוך צפיה בקליפ המקסים. השיר הזה ליווה את הטיול והיה חלק מהפס קול הצרפתי שלנו.

 

 

 

לעוד תמונות מהמקום, מעכשיו ומפעם מוזמנים ללחוץ ולהכנס לפינטרסט שלי

 

 

שמחה שקראתם, אני יודעת שזמן הוא דבר יקר וזה לגמרי לא מובן מאליו.

מוזמנים להגיב, לשתף מחשבות ולהשאיר עקבות שהייתם. 

ואם יש לכם חברים שזה יעניין אותם שתפו אותם – הם יודו לכם וגם אני.  

מוזמנים להרשם לבלוג פה למטה וכל פוסט חדש ישלח ישירות אליכם למייל.

 

 

 

Share on Facebook
Please reload

נעים מאוד, אסנת ברק.

מתכננת. מעצבת. מלמדת. מצלמת. כותבת. אוהבת חומרים, אנשים והחיבור ביניהם.  במסע יומיומי של גילוי השראה בדברים שסביבי, צבע, חומר, יצירה ויוצרים.

אני כותבת על מה שגורם לי להתרגש, להתלהב ולרצות להמשיך ולחקור. מתרגמת למילים ותמונות את ההרגשה שמעבירים אלי חפץ, חומר או יצירה.

פוסטים אחרונים:
Please reload

ואל תפספסי גם את זה...
Please reload

ארכיון הבלוג
Please reload

אינסטגרם

052-5949771

  • White Facebook Icon
  • White Pinterest Icon
  • White Instagram Icon
  • White LinkedIn Icon

© כל הזכויות שמורות לאסנת ברק